תרומות
גרוייץ GROJEC
עיירה בפולין
מחוז: וארשה
נפה: גרוייץ
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-8,375
• יהודים בשנת 1941: כ-4,922
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
במאה ה- 12 היתה גרוייץ מקום מבוצר ומכאן גם שמה בעת ההיא "גרוד" (מבצר בפולנית). בתקופה מאוחרת יותר השתנה שמה לגרוייץ. בשנת 1241 הוקמה במקום כנסייה. בשנת 1419 העניק לה נסיך מאזוביה, יאנוש הבכור, זכויות עירוניות ומאז נמשכה התפתחותה. בשנת 1564 כבר היו בה 210 בתים, התקיימו בה ימי שוק שבועיים וירידים שנתיים ויצאו מוניטין לבירה שלה ולכלי נגינה שייוצרו במקום. העיירה סבלה קשה מפלישת השוודים בשנות החמישים של המאה ה- 17 ורק 16 בתים נותרו עומדים על תלם. גרוייץ נבנתה מחדש במחצית הראשונה של המאה ה- 18. בשנת 1827 כבר היו בגרוייץ 120 בתים ובשנת 1861 היו בה 142 בתים, 20 מהם מאבן. בשנת 1867 היתה גרוייץ לעיר נפה ולמרכז מינהלי וכלכלי לאיזור כולו. בסוף המאה ה- 19 נוסדו בה בתי חרושת לעיבוד עורות, לסבון, לשמן ושתי מלבנות. בראשית המאה ה- 20 הוקמו בה שלוש טחנות קמח. בשנת 1915 נכבשה גרוייץ בידי הגרמנים ונשארה בשליטתם עד סוף המלחמה. עד המאה ה- 18 לא היה בגרוייץ יישוב יהודי מאורגן. לעיירה היתה פריווילגיה "דה נון טולרנדיס יודאיס"( איסור מגורים של היהודים) ועל כן התיישבו היהודים בכפרים ובעיירות הסמוכות - גושצ'ין, בלענדוב ופשיבישב. בשנת 1744 חודש בגרוייץ החוק האוסר מגורי יהודים במקום. כנראה שהיהודים הצליחו לעקוף את ההגבלות שכן בשנת 1754 מוזכרת קהילת גרוייץ בדיוני ועד ד' ארצות. אז נעשה הסכם בין באי-כוח הוועד ובין באי-כוח גליל לובלין לפיו יעבור מחוז "עיר חדש" ("נוישטאט") עם הקהילות הסמוכות וביניהן גרוייץ (גריצא) מ"מדינת" פולין גדול ויצורף לגליל לובלין. החיים הכלכליים של היהודים בגרוייץ התפתחו בדומה לאלה של עיירות אחרות מסוג זה בפולין. היהודים עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה. אחדים התפרנסו מייצור ושיווק משקאות חריפים ובירה. גרוייץ היתה מוקפת יערות, גני פרי ושדות תבואה והיהודים התפרנסו ממסחר בעצים ומייצוא פירות לערים הגדולות שבאיזור. באמצע המאה ה- 19 הוקם בגרוייץ בית כנסת בנוי עץ, שנודע ביפי קישוטיו הפנימיים והציורים שעל קירותיו, מעשי ידי האומן היהודי הנודע דוד פרידלנדר. בתחילת המאה ה- 20 הוקם בגרוייץ גם בית מדרש. זמן מה שהה בעיירה המגיד מקוז'ניץ, ר' ישראל בר' שבתי האפשטיין ובמקום היה מרכז חסידי קוז'ניץ. בגרוייץ היכתה שורשים גם חסידות אלכסנדר. את היסודות לחסידות זו הניח ר' שרגא פייבל דנציגר, רבה של גרוייץ, במחציתה השנייה של המאה ה- 19. בנו, ר' יחיאל, מייסד השושלת, השתקע באלכסנדר בשנת 1876 והקים שם את חצרו. לאחר פטירתו של ר' שרגא פייבל נבחר לרב בגרוייץ ר' אליהו ליפשיץ. הרב ליפשיץ שימש ברבנות בגרוייץ למעלה מחמישים שנה, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בסוף המאה ה- 19 הוקמו גם בגרוייץ, כמו בשאר קהילות פולין, החברות המסורתיות למתן עזרה לציבור. החברות "הכנסת כלה" ו"לינת הצדק" הגישו עזרה לעניי העיר וחברת "דרך ישרה" עסקה במתן עזרה ליתומים. בשנת 1907 נוסדה קופת מלווה וחיסכון שתמכה בסוחרים זעירים ובבעלי מלאכה. חברת "ייק"א" הקימה בכפר צ'נסטוחובה הסמוך לגרוייץ חווה חקלאית והתיישבו בה משפחות יהודיות שהתפרנסו מעבודה חקלאית ומהספקת מוצרי חקלאות לשוק העירוני. ניצנים ראשונים לחיים פוליטיים ותרבותיים מודרניים בגרוייץ התחילו מסתמנים בראשית המאה ה- 20. בשנת 1904 הוקם החוג הציוני הראשון וכעבור שנים אחדות הוקמו סניפים של "המזרחי" ושל "פועלי ציון". קבוצות הציונים הגבירו את פעולתם הארגונית והתרבותית לאחר שנת 1915, עם קבלת אישור השלטונות לפעולתם בימי הכיבוש הגרמני. בגרוייץ הוקם גם תא של ה"בונד". שנים אחדות לפני מלחמת העולם הראשונה נוסד בגרוייץ בית ספר יסודי ממשלתי ליהודים. אבל בבית-הספר למדו רק הבנות; כמעט כל הבנים המשיכו ללמוד בחדרים. בשנת 1917 פתחו הציונים גן ילדים עברי, שהתקיים שנים אחדות. הציונים הם שייסדו גם את הספרייה הציבורית הראשונה כגרוייץ , בשנת 1916.
סגור
בין שתי המלחמות
מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה היו בגרוייץ פגיעות ביהודים. חיילי הגנראל האלר בזזו את חנויות היהודים וגזזו זקנים של יהודים ברחוב. היישוב היהודי, שבראשו של המבנה הכלכלי שלו היה שמור מקום לסוחר הזעיר ולבעל המלאכה, נפגע קשה מן הקיפאון הכלכלי שנשתרר בפולין בין מלחמות העולם. רק סוחרים אחדים, סוחרי היערות והעצים, היו עשירים. מקור פרנסה חשוב עבור היהודים שהתפרנסו מרוכלות בכפרים היתה קניית עופות ופירות, חמאה, ביצים, פטריות ונוצות והעברתם לווארשה. רוב בעלי המלאכה היהודיים היו כמקודם החייטים, אבל היו ביניהם גם סנדלרים ורצענים לא מעטים. בעלי המלאכה היהודיים בגרוייץ ייסדו איגודים מקצועיים עצמאיים לשם הגנה על ענייניהם ולשם עזרה הדדית. בגרוייץ נוסד גם איגוד של הסוחרים. קופת מלווה וחיסכון שהוקמה כאמור עוד לפני מלחמת העולם הראשונה חידשה את פעולתה לאחריה. בשנת 1925 הקים סניף "אגודת ישראל" המקומי "בנק מסחרי" ששימש מעין השלמה לקופת המלווה והחיסכון. באותו זמן נוסדה חברת "גמילות חסדים" שהעניקה הלוואות קטנות ללא ריבית. בשנות המשבר הגדול (1928- 1930) התחילה נדידת האוכלוסים היהודים מגרוייץ לערים הגדולות וגברה גם ההגירה אל מעבר לים, בעיקר לארצות הברית. ואף-על-פי כן ניכרת התעוררות בחיים התרבותיים. גרעיני ההסתדרויות והמפלגות הפוליטיות שקמו בגרוייץ בשלהי מלחמת העולם הראשונה ובשנים הראשונות שלאחריה גדלו לממדים גדולים בתקופה מאוחרת יותר. ארגון הנוער הציוני "גורדוניה" מנה 150 חברים. בין הציונים צעדה בראש הליגה למען ארץ-ישראל העובדת והיא אף זכתה ברוב הקולות בבחירות לקונגרסים הציוניים. המקום השני מבחינת ההשפעה היה שמור ל"המזרחי". אחריו באו הציונים הכלליים. בבחירות לקונגרס האחרון שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, נחלקו הקולות כדלהלן: הליגה למען ארץ-ישראל העובדת - 125; "המזרחי" - 76; הציונים הכלליים - 51; הנוער הכללי הציוני - 67. פעילות ענפה גילו ארגוני הנוער הציוני. בין ארגוני הנוער הציוני בלטו "החלוץ" ו"החלוץ הצעיר", שנוסדו בראשית שנות ה- 20 והחזיקו נקודותהכשרה בכפר צ'נסטוחובה הסמוך. "הנוער הציוני" ו"בית"ר", שנוסדו בסוף שנות ה- 20, לא כללו חברים רבים. "אגודת ישראל", שהתבססה בגרוייץ , כדרכה במקומות אחרים, על הריכוז הגדול של חסידי גור, היתה מתחרה כמעט שווה לציונים במאבק על ההשפעה בציבור היהודי ובמוסדותיו. ל"בונד" לא היתה השפעה מרובה בגרוייץ . חיי התרבות ביישוב היהודי בגרוייץ בתקופה שבין המלחמות התפתחו ביוזמת המפלגות הפוליטיות המקומיות ובחסותן. מלבד בית-הספר היסודי הממשלתי (שאבאסובקה), שבו למדו בעיקר בנות, הוקמו בשנת 1922 בית-ספר עברי וגן ילדים מיסודה של "תרבות". "אגודת ישראל" הקימה בית-ספר לבנות "בית יעקב" וארגנה גם שיעורי ערב. בשנת 1926 הוקם בית ספר מיסודה של "ציש"א" ששפת ההוראה בו היתה יידיש. הקהילה החזיקה תלמוד תורה בשביל ילדי העניים. ה"בונד" פרס את חסותו על מועדון הספורט "מארגענשטערן". בקהילה שלטו המפלגות הדתיות ורוב המנדטים חולקו בין נציגי "אגודת ישראל" ונציגי חסידי אלכסנדר וראדומסק. במועצת העירייה היו ליהודים 5 נציגים. בכל תקופות הכהונה של מועצת העירייה שימש יהודי כחבר ההנהלה (לאווניק). בשנות ה- 30 סבלו יהודי גרוייץ הרבה מן האנטישמיות שהלכה וגברה אז. הרוכלים היהודיים לא הורשו כלל להיכנס לכפרים. בימי השוק הוצבו לפני חנויות ודוכנים של יהודים משמרות חרם. בשנת 1935 היו מקרים של הפגנות נגד היהודים ובמהלכן הוכו ונפצעו יהודים רבים ושמשות נופצו בדירותיהם ובחנויותיהם. הפגיעות ביהודים חזרו ונשנו בשנת 1936. קבוצות של נוער אנטישמי יידו אבנים בבית הכנסת ובבתי היהודים הסמוכים לו וניפצו את שמשותיהם.
סגור
במלחה"ע ה - II
כבר בימים 6- 7 בספטמבר 1939 הופצצה גרוייץ ממטוסים גרמניים. בתים רבים של יהודים נהרסו בהפצצה וכמה יהודים נהרגו. טחנת הקמח שבבעלות יהודים נהרסה וקברה תחתיה כמה פועלים יהודיים. ב- 8 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את גרוייץ . בימים הראשונים של הכיבוש נהגו הגרמנים בתושבי העיירה היהודיים כמו בפולנים. הם הורו ליהודים לפתוח את חנויותיהם ושילמו את מחיר הסחורות. המצב השתנה לרעה ב- 12 בספטמבר 1939, כאשר הגיעו לגרוייץ אנשי האס"אס. באותו יום ריכזו הגרמנים כ- 7,000 גברים יהודיים ופולניים בני 16- 55 בחצר בית החרושת ללבנים וציוו עליהם למסור להם את דברי הערך שבידם. הגרמנים חילקו את הגברים לקבוצות והובילו אותם ברגל בליווי משמר לראווה מאזובייצקה. רבים מן המגורשים נפלו בדרך מאפיסת כוחות ונורו למוות. בראווה שחררו הגרמנים את הפולנים וגם מקצת מן היהודים שמשפחותיהם שילמו כופר נפש. היהודים שנשארו במקום טולטלו בקרונות משא למקומות שונים בפולין הכבושה ואף לנירנברג וברסלאו שבגרמניה. רבים מהם נספו בתלאות הדרך. רק בסוף ספטמבר 1939 חזרו המגורשים לגרוייץ . באוקטובר 1939 גברו הגזרות והרדיפות עוד יותר. גרוייץ היתה למרכז השלטון הגרמני בנפה שבראשו עמד הנאצי מורר. באחד מימי הסתיו של 1939 הציתו הגרמנים את בית הכנסת ואת בית המדרש ובזזו את רכוש היהודים. יום יום היו הגרמנים מוציאים כ- 1,000 יהודים לעבודות כפייה במפעלים שלהם ובמשקים של בעלי האחוזות הפולניים. על הפועלים היהודיים השגיחו משתפי פעולה פולניים שהרבו להשפילם ולהתעלל בהם. בנובמבר 1939 עזבו רבים מיהודי גרוייץ את בתיהם ונמלטו לאזורי פולין שהיו תחת השלטון הסובייטי. בסוף נובמבר 1939 הוקם לפי פקודת הגרמנים היודנראט. ליודנראט נתמנו 6 מעסקני הציבור שבקהילה ובראשו עמד נח ביטר. כמו-כן הוקמה משטרה יהודית. מתפקידיו של היודנראט היו לספק אנשים לעבודות כפייה, לאסוף את הקנסות שהטילו הגרמנים ואת הרכוש ודברי הערך ולהעבירם לידיהם. בין 1,000 ל- 1,200 גברים ונשים עבדו בסלילת כבישים ובמשקים של פולנים. העשירים מבין יהודי גרוייץ פדו את עצמם מעבודות כפייה בכסף, ואילו הפועלים העניים היו מקבלים מן היודנראט שכר של 4 זלוטי ליום עבודה. את הכסף היו מכניסים לקופת היודנראט העשירים. באחד מימי החורף של 1940 אסרו אנשי גסטפו כ- 100 מיהודי גרוייץ ובתוכם 4 מחברי היודנראט. הם דרשו מן היודנראט סכום כסף של 170,000 זלוטי. רק לאחר שקיבלו את הכסף הם שחררו את בני הערובה. בסחיטת רכוש מיהודים נתפרסמו לשמצה השוטר הגרמני צימרלינג מלייפציג וסוכנת המשטרה, היהודייה שנודעה בכינוי רוז'ה רוזנברג. היא היתה גם ידועה בקשרים האינטימיים שקיימה אפילו עם גרמנים. ביולי 1940 הורו הגרמנים ליהודי ג' לנטוש את רוב חלקי העיר ולהתרכז באיזור שהיה מיועד לשמש להם גטו. היה זה גטו פתוח ובו נכללו הרחובות מוגילניצקה, אמשינובה, זאטילנה, סטודולנה ובוז'ניצ'נה. היהודים נדחסו לתחום צר. הפולנים תפסו את בתיהם שמחוץ לתחום הגטו. בקיץ 1940 ישבו בגטו 5,850 יהודים ובכללם 447 פליטים מן העיירות שבמערב פולין שהגיעו לג' בחודשים אפריל-יוני 1940. בראשית פברואר 1942 הועברו כ-100 יהודים בעלי מקצוע למפעלים גרמניים בווארשה. בג' נפוצו שמועות על חיסולו הקרוב של הגטו. כ-1,000 יהודים נמלטו לביאלובז'ג וביניהם רבה האחרון של ג' ר' אליהו ליפשיץ.(ר' אליהו נפטר באותה שנה בביאלובז'ג). רבים מן הנמלטים נרצחו שם בידי ז'אנדארמים. במעשי הרצח הצטיינו שני הפולקסדויטשה פריסקה וקלאס. קהילת ביאלובז'ג חוסלה בסתיו 1942.יהודי המקום, ובתוכם פליטי ג', שולחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. חיסול הגטו בג' החל ב-28 בפברואר 1942.רוב יהודי ג' גורשו לווארשה ובג' השאירו הגרמנים רק 2 קבוצות של פועלים יהודיים. קבוצה אחת, שמנתה כ-250 יהודים, עבדה בשדה התעופה בכפר סלונצ'ין הסמוך לג'. אנשי הקבוצה הזו נורו בידי הגרמנים ב- 4 ביוני 1943 ביער ליד חינוב; רבים מהם בקבר האחים בעודם חיים. הקבוצה השנייה, שמנתה 83 יהודים, שולחה למחנה עבודת כפייה בסמולנסק שבברית המועצות. רובם נרצחו שם ; בדרך מקרה נשארו 4 מבני הקבוצה בחיים. שני בתי הקברות היהודיים שהיו בג' נהרסו בידי הגרמנים והפולנים המקומיים, ומצבות האבן שימשו לסלילת כביש בעיר. גם את תשמישי הקדושה היקרים ואת הרהיטים שבבתי תפילה בזזו אנשי האספסוף המקומי. ידועים כמה מקרים של התנגדות פעילה מצד יהודי ג' לגרמנים. אברהם דרייאר וישראל קלייפפיש, חניכי תנועות נוער ציוני בג', השתתפו במרד גטו וארשה ונפלו בקרב. יוסף דרייאר, איש ה"בונד" מג', היה בין פעילי המחתרת היהודית בביאליסטוק. גם הוא נפל בקרב, במרד ביאליסטוק. יחזקאל זאנגר, בן 21 ויצחק וייסקורס, פליטים שהגיעו לג' בשנות המלחמה, התנגדו לשוטרים הגרמניים שרדפו אחריהם ואף פצעו קשה את אחד השוטרים, שני הצעירים נרצחו בידי הגרמנים במרכז העיירה לעיני הפולנים. רק בודדים מיהודי ג' מצאו מקלט אצל פולנים בכפרים שבסביבה. לאחר שחרור ג' נרצחו משה יוסף גרינברג ופייגין, משארית קהילת ג', בידי פולנים אנטישמיים.