תרומות
אוטווצק OTWOCK
עיירה בפולין
מחוז: וארשה
נפה: וארשה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-8,560
• יהודים בשנת 1941: כ-5,408
תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
אוטווצק, מקום הנופש הגדול בסביבת וארשה לאחר מלחמת העולם הראשונה, החלה להתפתח רק בסוף המאה ה- 19. עד אז היתה רק כפר שמנה כמה משפחות בלבד. בגלל אקלימה היבש ומיקומה בתוך יערות נרחבים נחשבה אוטווצק מקום מרפא למחלות שונות ובייחוד מחלת השחפת. הודות לכך יצאו לה מוניטין בכל רחבי פולין ואף מחוצה לה. בשנת 1899 חוברה אוטווצק לקו מסילת הברזל לווארשה ודבר זה תרם גם הוא לגידולה המהיר. עד מהרה הוקמו בה בתי מגורים ובתי מלון ואנשים מווארשה ומערים אחרות החלו להשתקע בה, אם דרך קבע ואם לתקופות קצרות. בעשור הראשון של המאה ה- 20 כבר נמצאו באוטווצק בתי מרפא ומרחצאות מסודרים, ובעונת הקיץ נהרו ובאו לכאן אלפי אנשים. בשנת 1910 הוענק לה מעמד של עיר. בסוף המאה ה- 19 התגוררו באוטווצק משפחות יהודיות ספורות בלבד. עם הפיכת הכפר למרכז הבראה הלך וגדל מספר היהודים שהשתקעו בה. הללו מצאו במקום תנאים טובים להתפרנס ואף ברווחה. חלק מהם הקימו כאן בתי מלון ומסעדות כשרות. בידי היהודים היו כמעט כל החנויות. עקב תנופת הבנייה משכה אליה אוטווצק גם בעלי מקצוע בתחום הבנייה. אחדים מהם היו לקבלנים והללו העסיקו כמה פועלים יהודיים. תחילה היה היישוב היהודי באוטווצק מסונף לקהילת קארצ'ב ותלותה בקהילה זו נמשכה גם לאחר שאוטווצק החלה להחזיק רב משלה. רבה הראשון של אוטווצק היה ר' יעקב יהודה סורוצקי - בתחילת המאה ה- 20. הוא נפטר בשנת 1908 ואת מקומו תפס ר' יצחק פנחס ינובסקי, שכיהן בעיר עד שנת 1930. זמן רב לא היה במקום בית כנסת ואף לא בית עלמין. התפילות נערכו בבית פרטי והמתים הובאו לקבורה לקארצ'ב. רק בשנת 1910 נוסד בית הכנסת באוטווצק, אבל הקהילה לא היתה עצמאית עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. סמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה הוקמו באוטווצק בתי המרפא היהודיים הראשונים: בית המרפא "בריאות" (לילדים) ובית המרפא "זופיובקה" לחולי (רוח).
בין שתי המלחמות
בראשית התקופה שבין שתי המלחמות נחשבה אוטווצק מקום שבו פרנסתם של היהודים מצויה בשפע. בעונת הקיץ גדל מספר הרופאים היהודיים; אז מצאו כאן פרנסה גם נגנים בתזמורות שהועסקו במלונות הרבים, מלצרים, בעלי אטליזים כשרים ונותני שירותים למבריאים. בשנות המשבר (שהחל בשנת 1929) פחת מספרם של המבריאים היהודיים והורע מצבם של בעלי המלונות היהודיים; גם כאן, כמו בשאר ערי פולין, נפגעה פרנסתם של היהודים קשה. כדי להקל על המצב הוקם בתמיכת הג'וינט קואופרטיב יהודי לאשראי. משנה לשנה גדל מספר ההלוואות שהעניק לסוחרים ולבעלי המלאכה. בשנת 1935 הגיע מספר חבריו ל- 250. קופת "גמילות חסדים", שהיתה קיימת במקום מאז שנות מלחמת העולם הראשונה, הגדילה את הון היסוד שלה תוך זמן קצר וגם היא נעזרה במענק של הג'וינט כדי לתת הלוואות בתנאים נוחים לעניים ביותר. בשנת 1928 יזמה חברת "ביקור חולים" את הקמתו של בית מרפא לחולי שחפת שבאו אליו מרחבי פולין ובשנת 1934 יסדה חברה זו מרפאה לחולים עניים. ארגון "צנטוס" (ארגון יהודי לעזרה ליתומים שמרכזו בווארשה) יסד בית יתומים וארגון הבריאות הכלל-ארצי ("טאז") טיפל בילדים נכים ובחולי נפש. ארגון "בריאות" הקים בתי הבראה לחולי שחפת עניים. בשנת 1927 הוקם בית מרפא יהודי נוסף (השלישי) בשם "עזרה לחולים עניים" (נודע בראשי התיבות שלו בשם "ע"חע"). בשנת 1928 נחנך באוטווצק בית כנסת מפואר, שהיה בו מקום ל- 650 מתפללים, ולידו נפתח בית מדרש חדש. ביישוב היהודי באוטווצק שרר ההווי המסורתי. עד שנת 1930 כיהן באוטווצק כרב ר' יצחק מנחם ינובסקי. לאחר פטירתו באותה שנה באו במקומו בנו ר' בריש ינובסקי ור' ראובן זהמן, שהיה מחשובי הרבנים בפולין, מחבר הספר "יחי ראובן". הרב זהמן שימש בקודש באוטווצק ללא מינוי רשמי עוד בחיי הרב הקודם. ר' בריש ור' ראובן נספו בשואה. באוטווצק השתקעו כמה אדמו"רים נודעים: ר' שמעון שלום קאליש מאמשינוב, ר' שאול ידידיה אליעזר טאוב ממודז'יץ, ר' יהושע אשר רבינוביץ מפוריסוב, ר' ירחמיאל קאליש לבית וורקה, שנודע כאדמו"ר מאוטווצק, ור' אהרון הופנשטיין מקוז'ניץ. כשלוש שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה קבע באוטווצק את חצרו האדמו"ר מלובאוויטש, ר' יוסף יצחק שניאורזון, ויסד במקום את הישיבה "תומכי תמימים". השתקעותם של האדמו"רים באוטווצק הביאה לגידול האוכלוסייה היהודית. חסידים רבים נהרו ובאו לבקר את אדמו"ריהם ורבים גם קבעו את מגוריהם באוטווצק כדי להיות במחיצת רבם. בכך נוצרו מקורות פרנסה נוספים לכלל האוכלוסייה (אכסון ואספקת צורכיהם של החסידים) ופרנסתם של בעלי החנויות, בעלי המלאכה ובעלי האכסניות היתה בשפע. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הצטיינה אוטווצק בפעילות ענפה וערה של סניפי הארגונים הציוניים, ובייחוד של ארגוני הנוער הציוני. הציונים היו היוזמים העיקריים להקמת מוסדות ציבוריים כלכליים. הם היו גם הראשונים שדרשו להינתק מקהילת קארצ'ב ולהקים במקום קהילה עצמאית. באוטווצק פעלו כמעט כל המפלגות הציוניות שהיו בפולין אז וגם ארגוני הנוער הציוני לגווניהם. בשנת 1929 הצביעו באוטווצק לקונגרס הציוני 256 איש. כמעט מחצית מן הקולות ניתנו לליגה למען ארץ-ישראל העובדת. מספר קוני השקל הציוני הלך וגדל ובבחירות שנערכו בשנת 1937 הצביעו לקונגרס הציוני כ- 700 איש. קולותיהם נחלקו בין הליגה למען ארץ-ישראל העובדת (283), "על המשמר" (136), "המזרחי" (138) והרוויזיוניסטים (83). שאר הקולות ניתנו לסיעות הציוניות הזעירות. במשך כל התקופה פעל במקום ארגון נשים "ויצ"א". באוטווצק התקיימו קייטנות ומחנות חורף של ארגונים ציוניים כלל-ארציים ואלה תרמו רבות לחיזוק הפעולה הציונית במקום. ליד הארגונים הציוניים פעלו אולמי קריאה ומועדונים שבהם נשאו עסקנים ציוניים מרכזיים הרצאות. כמו-כן התקיימו בהם מופעי תרבות שונים והצגות של אנשי במה דגולים מן התיאטרונים של וארשה ווילנה. ביוזמתם של הציונים נפתחה בשנת 1927 ספרייה ציבורית. באוטווצק פעלו כמה מועדוני ספורט בחסותם של ארגונים ציוניים והגדול שבהם ה"כוכב", מיסודה של "פועלי ציון-ימין". בשנת 1929 נוסד בעיר סניף "החלוץ" שהקים בסביבה חוות הכשרה חקלאית. בשנת 1930 נוסד "בית"ר" וארגן באוטווצק נקודת הכשרה ובה 25 חברים. גם תנועת "המזרחי" היתה ותיקה בעיר וחבריה היו בין הציונים הראשונים באוטווצק. בשנת 1924 יסדו חברי ה"מזרחי" את "הפועל המזרחי" ומאוחר יותר גם ארגון נשים. "פועלי ציון-ימין" ארגנו שיעורים לשפות ולמדע, יסדו מקהלה, להקה דרמטית ושלטו כאמור על ארגון הספורט "הכוכב". לאחר מלחמת העולם הראשונה התארגנה באוטווצק "אגודת ישראל" ולידה פעלו "פועלי אגודת ישראל" ו"צעירי אגודת ישראל". ב"אגודת ישראל" התרכזו בעיקר חסידי גור, שהיו קבוצת החסידים הגדולה בעיר. באוטווצק היו גם קבוצות החסידים הגדולה בעיר. בא' היו גם קבוצות קטנות יותר של חסידי אדמו"רים אחרים ואלה פעלו יחד כגוש אחד במסגרת "אגודת ישראל". במקום פעל גם ה"בונד" שהחזיק מועדון תרבות בשם "צוקונפט". חוג לדרמה ואגודת ספורט בשם "מורגענשטערן". בבחירות להנהלת הקהילה שהתקימו בשנת 1930 זכתה "אגודת ישראל" ברוב מוחלט ונציגיה עמדו בראש ועד הקהילה במשך כל שנות ה-30. בבחירות הראשונות למועצת העיר, שנערכו בשנת 1923, זכו היהודים ב-9 מתוך 24 המושבים במועצה ואחד מהם נבחר להיות סגן ראש העיר. בבחירות שנערכו בשנת 1927 זכו היהודים למנדט נוסף (והיו להם אפוא 10 מנדטים) ונציג היהודים שוב נבחר לתפקיד של סגן ראש העיר. בבחירות שנערכו בשנת 1935 (לפי תקנון חדש שקיפח את המפלגות הזעירות) זכו היהודים בשישה נציגים. בעקבות הירידה בהשפעתם נשלל מהם התפקיד של סגן ראש העיר.
הקהילה קיימה "תלמוד תורה" לבני עניים. מיד לאחר מלחצת העולם הראשונה ייסדה "אגודת ישראל" בית-ספר לנערים "יסודי התורה" ובית-ספר לבנות "בית יעקב". הציונים פתחו בית-ספר "תרבות" ולידו נערכו שיעורי ערב לעברית, תנ"ך ותולדות ישראל. בגלל העדר אמצעים כספיים נסגר בית-ספר "תרבות" בשנת 1928. בשנות ה-30 נוסדה הישיבה "תומכי תמימים" בנשיאותו של האדמו"ר מלובאווטיש והוקם בית-ספר "יבנה" בפיקוחה של "המזרחי". בא' פעל גם בית-ספר ממשלתי ליהודים ("שאבאסוקה"), אולם כמעט 90 אחוזים מתלמידיו היו בנות.
בדרך כלל לא היתה אוטווצק מקום מועד לפרענות אנטישמיות, שכן הנהלת העיר היתה מעוניינת במבריאים היהודים. אולם בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השנייה הופצה גם בא' תעלומה אנטישמית (כרוזים ארסיים וכתובות על קירות הבינינים) ובשנת 1936 אף פרצו מהומות נגד היהודים ששככו רק לאחר התערבות המשטרה. בשל תטפעות אלה פחת מספר המבריאים היהודיים והדבר פגע קשה במקורות הפרנסה של יהודי המקום.
במלחה"ע ה - II
משפרצה המלחמה ב- 1 בספטמבר 1939 הפציצו מטוסים גרמניים את אוטווצק. הם פגעו בבניין בית ההבראה לילדים "צנטוס"; 7 ילדים נהרגו ו- 27 מעובדי המוסד נפצעו. בשל ההתמוטטות המהירה של החזית והתקרבות הגרמנים עזבו רבים מתושבי אוטווצק את בתיהם ועברו לאזורים שבמזרח פולין. בתנועת הבריחה בלטו במיוחד אנשים צעירים. אוטווצק נכבשה ב- 29 בספטמבר 1939. כבר בימים הראשונים החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודות כפייה. מעשי חטיפה אלה היו מלווים התעללות והשפלה. היו גם מקרים של רצח יהודים ושוד רכושם. בין שלושת הנרצחים הראשונים היה הסופר היידי משה פראבארוביץ', הידוע בכינויו הספרותי "אורקע נאכאלניק". שלושת היהודים הוצאו להורג לאחר שהואשמו בהחזקת נשק כביכול. באוקטובר 1939 הוקם לפי הוראת הגרמנים היודנראט. בראשו הועמד יהודי בשם לאסמאן, שהיה בעל פנסיון. על היודנראט הוטלו אותם תפקידים שהוטלו על גוף זה בקהילות האחרות: לספק לגרמנים את מספר האנשים הנדרש לעבודת כפייה בקסרקטינים ובמפעלים של גרמנים, לאסוף כספים לתשלום הקנסות שהטילו הכובשים ואת דברי הערך שתבעו מפעם לפעם. בסוף שנת 1939 פורסמה גזרת הטלאי הצהוב: כל בני הקהילה מגיל 12 ומעלה חויבו לשאת על זרועם סרט צהוב. בעלי החנויות היו חייבים להדביק "מגן דוד" על חלונות הראווה שלהם. בחודשי הקיץ של 1940 (יולי-אוגוסט) החלו הגרמנים לשלוח יהודים למחנות עבודה. הרוב שולחו לאיזור לובלין, שם הוקמו המחנות תחת הפיקוח של האס"אס. רבים הועסקו בבניין מחנה טרבלינקה ו- 50 צעירים שולחו לעבודת ניקוז בטישובצה. ב- 26 בספטמבר 1940 הוציאו הגרמנים הוראה להקים באוטווצק גטו. היהודים נצטוו לנטוש את רוב חלקי העיר ועד 1.12.1940 היה עליהם להתרכז באיזור המיועד להם. בשטח הגטו היו 3 שכונות: (א) שכונת המרפא באיזור "זופיובקה", שבה נמצאו מוסדות המרפא והסעד - בית החולים לחולי נפש "זופיובקה". בית הבראה לחולי שחפת "בריאות" ובית ההבראה של "צנטוס". בשכונה זו התגוררו גם יהודים עשירים שהגיעו מווארשה; (ב) השכונה המרכזית, שנכללו בה הרחובות וארשאווסקה, סאמוז'ונדובה וסלובאצקה. בשכונה זו נמצאו המשרדים של היודנראט ושל המשטרה היהודית; (ג) "שכונת המגורים" שליד מסילת הברזל. הגטו היה בהתחלה פתוח ונמצאו בו בערך 15,000 יהודים. . אלפי משפחות היו חסרות כל מפני שהגרמנים ציוו עליהן לפנות את דירותיהן ב"צד הארי" ולא הרשו להן לקחת עמן רהיטים או חפצים כלשהם. יחד עם הקמת הגטו הוקמה גם המשטרה היהודית ועליה הוטל לשמור על הסדר בגטו. עם הקמת הגטו הועברו אליו גם כמה מאות יהודים מקארצ'ב. בגטו הורגש מחסור רב במזון ובחומרי הסקה. כדי להתקיים עסקו רבים בסחר חליפין. תמורת מזון מסרו היהודים לפולנים את שארית רכושם ואף חפצים אישיים על-פי רוב בהרבה פחות מערכם האמיתי. המבריחים היהודיים, האופים והשוחטים היו משלמים לשוטרים הפולניים מס קבוע. ההבדלים בין תושבי הגטו מבחינת מצבם החומרי גדלו מיום ליום. העשירים לא ידעו רעב מהו ופדו את עצמם בכסף משילוח למחנות עבודת הכפייה, ואילו העניים גוועו ברעב לעיני כל. כ-6,000 מיהודי הגטו נזקקו לעזרה. אמנם תפקידו העיקרי של היודנראט היה לספק את כל דרישותיהם של הגרמנים, אולם מן הדין לציין, שהיודנראט הקים בגטו מוסדות סעד ועזרה לעניים ביותר. בשלושה מטבחים ציבוריים חולקו לעניים ארוחות חמות. בגטו פעלו "בית יתומים"', שבו מצאו מחסה על חשבון הציבור כ-200 ילדים,ו"בית ילדים" ל-100 ילדים עקורים. כמו-כן הוקמה מחלקה סאניטרית כדי לשמור על הניקיון וכדי לנהל את בית החולים היהודי. הניהול המעשי של בית החולים היה נתון בידי הרופאה שמושקביץ. בבית החולים לחולי רוח "זופיובקה" נמצאו באותן השנים 100 חולים. בגטו המשיכו לפעול הרופאים א' אוגארט - הרופא הראשי בגטו - יוליוס פומפר, לוי, סטיפן מילר (שימש קודם רופא ראשי בבית חולים בהאנובר), רובר, סלאנקה ואחרים. בגטו המשיכו לפעול מספר בתי-ספר יסודיים וגני ילדים מיסודה של "טאז" וחדר בפיקוחו של היודנראט. תלמידי ישיבות התארגנו בחוגים ללימוד תורה. גם הפעילות בתחום התרבות וחינוך ילדים לא נפסקה ; שחקנים-חובבים העלו מחזות על הבמה והתארגנה להקת ילדים. ב"ערבי יום חמישי" שהתקיימו בגטו הופיעו אנשי ציבור בהרצאות על נושאי ספרות והיסטוריה. בראשית 1941 גברו הרדיפות ונתרבו הגזרות. ב-15 בינואר הוקמה סביב הגטו גדר; מעתה היה הגטו סגור והיציאה ממנו נאסרה. רק אנשי "גדוד העבודה", שמנה כ-4,000 איש, היו יוצאים יום יום לעבודות כפייה וחוזרים בערב. הרעב והמחלות הפילו חלל מאות אנשים. מי שהעז לצאת מן הגטו כדי להשיג מעט מזון נורה במקום. בחורף 1941/42 החלו הגרמנים בהחרמת דברי פרווה. השילוחים לטרבלינקה החלו בינואר 1942; הגרמנים הכריזו שמדובר ברישום בעלי מקצוע כדי לשכנע את היהודים שלא נשקפת להם שום סכנה. ולמרות זאת התייצבו רק מעטים בתחנת האיסוף. בעזרת אנשי המשטרה היהודית, שבראשה עמד ברנרד קרוננברג, הוצאו מן הגטו כ-150 אנשים צעירים ושולחו לטרבלינקה. הם היו בין הקורבנות הראשונים שנספו במחנה ההשמדה הזה. באפריל 1942 תבעו הגרמנים מאנשי היודנראט לספק להם 400 צעירים ; האמתלה היתה שהצעירים נועדו להישלח למחנה בקארצ'ב כדי לייבש ביצות. גם הפעם הוצאו מאות אנשים באכזריות בידי המשטרה מהגטו. חיסול הגטו חל ב-19 באוגוסט 1942. ב-18 באוגוסט הגיע לא' מפקד יחידת הגירוש בראנדט. הוא מינה את ב' קרוננברג מן המשטרה היהודית לראש היודנראט וציווה עליו לפרק את בתי החומר של הגטו ולהשתמש בחומרים להקמת חומה סביב הגטו. כל זה היה חייב להתבצע תוך 20 שעות. באותו יום הגיעו לא' פלוגות אס"אס ואוקראינים. למשטרה הפולנית ניתנה הוראה להשתתף בגירוש היהודים ולהכין מראש 50 קרונות משא, כדי להסיע את יהודי א'. בגטו נמצאו באותו יום בערך 12,000 איש, לפני הגירוש רצחו הגרמנים והאוקראינים את החולים שנמצאו בבית החולים הכללי בגטו ובבית החולים לחולי רוח "זופיובקה" וכן את צוות הרופאים והאחיות שהיו במקום, בין הנרצחים היה הרופא הישיש ד"ר רובר, בתו של ד"ר לוי ואשתו של ד"ר מאסלאנקה, מנהל הצוות של בית חולים "זופיובקה", ו' קויפמאן ואברהם היינהורן, עורך, העיתון "היינט", איבדו את עצמם לדעת בבליעת ציאנקאלי. ב-19 באוגוסט 1942 החל הגירוש. רבים מיהודי א' גילו התנגדות ונרצחו ברחובות הגטו. האוקראינים במיוחד הרבו לירות בצעירים. מכלל 12,000 שהיו באותו יום בגטו הוצאו כ-8,000 איש ושולחו למחנות ההשמדה טרבלינקה ואושוויץ. גם את אלה שהצליחו להימלט ליערות רצחו הגרמנים והאוקראינים. רק מעטים ניצלו. את רכושם של המגורשים בזזו פולנים מתושבי א' ואיכרים מן הסביבה. את אנשי המשטרה היהודיים שעזרו לרוצחים העבירו הגרמנים לווילאנוב ולמחנה טארכומין ושם ירו בהם למוות. בא' נשרפו ונהרסו 7 בתי כנסת. לאחר השחרור שוקמו בעזרת הג'וינט ובידי הוועד היהודי המרכזי בווארשה כמה בתי הבראה יהודיים לשעבר ובהם שוכנו יהודים חולים ומבריאים. לאחר שנסתיימו גלי ההגירה של יהודי פולין הועברו הבתים לרשות השלטונות.
קישור לעיריה המקומית
http://en.wikipedia.org/wiki/Otwock
הרבי מחבד עזב את אוצווטק
http://www.hageula.com/calendar/elul/1817.html
כ"ק אדמו"ר מוהרי"צ עוזב את אוטווצק ונוסע לורשה בתחלת מלחמת העולם השניה
עם פרוץ מלחמת העולם השניה, כשהגרמנים ימ"ש נכנסו לפולין, החליט כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לעזוב את אטווצק ולחזור לריגא שבלטביה. לשם כך היה עליו לנסוע לעיר וורשא.
ביום שלישי, כ"א אלול תרצ"ט, בשעה שלוש בצהריים, עזב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ את העיר אטווצק, אליה הגיע כארבע שנים קודם לכן. רבים מאנשי העיר הגיעו להפרד מהרבי ולקבל את ברכתו. על פניו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ היתה נסוכה מרירות עצומה, עיניו הביעו צער רב. לפני שיצא את העיר אמר לקהל הנאספים: "היו בריאים, קבלו על עצמכם עול מלכות שמים והמלך שומר עבדיו, ובני ישראל הם בנים לה', והוא ישמרכם היכן שתהיו, וישמרנו היכן שנהיה".
כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בכה מאד בעת שעזב את אטווצק.
כשהמכונית ובה הרבי ובני משפחתו היו בדרך לוורשא, החלו מפציצים גרמניים להטיל פצצות על כלי הרכב. כל נוסעי המכוניות עזבו את רכבם והסתתרו בצידי הדרך, אבל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אמר לבני משפחתו כי אין מה לפחד "היות ואבא עובד בשבילנו עכשיו".
כשהגיע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לוורשא התברר כי בגלל המלחמה אין אפשרות לנסוע מוורשא לריגא, והוא נאלץ להשאר בוורשא עד ב' טבת, שאז בדרך נס הצליח לצאת לריגא. בוורשא עברו עליו ימי האימים של תחילת המלחמה.
(תיאור הימים הללו מפי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נמצא בתחלת ספר השיחות ה'ת"ש).
עדויות
http://www.gfh.org.il/?CategoryID=112&ArticleID=221
ויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%98%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%A7
קישור למפה ותמונות העיר
http://www.rtrfoundation.org/webart/poltownentry.pdf
קישור לאתר העיריה המקומית